נגיד בנק ישראל בכנס השנתי של מכון אהרן בבינתחומי: “המשק במצב טוב – תחזית הצמיחה נראית יציבה”

annual conference aaron institute
Share on facebook
Share on twitter
Share on pinterest

מכון אהרן למדיניות כלכלית בבית ספר טיומקין לכלכלה בבינתחומי, בהובלתו של פרופ’ צבי אקשטיין, קיים לאחרונה את הכנס השנתי בהשתתפות בכירי התעשייה, הכלכלה, האוצר ושוק ההון ובהשתתפות מקבלי החלטות בכירים מרחבי העולם. הכנס, שהתקיים תחת הכותרת “השקעות נמוכות, פריון נמוך – מדוע המשק נשאר מאחור?”, עסק בסוגיות מרכזיות כגון: האם הכלכלה העולמית בדרך למיתון? מהם אתגרי היציבות הפיננסית לכלכלה העולמית ולישראל? האם כישורי העובדים בישראל פוגעים בצמיחה הכלכלית? האם הבירוקרטיה והרגולציה מונעות השקעות? ועוד סוגיות רבות ומרכזיות.

הכנס השנתי של מכון אהרן למדיניות כלכלית בבינתחומי התקיים בהנחייתו של פרופ’ עומר מואב, מרצה וחוקר בכיר בבית ספר טיומקין לכלכלה בבינתחומי. בין הבכירים מהארץ ומהעולם שהשתתפו בו: פרופ’ אוריאל רייכמן, נשיא ומייסד המרכז הבינתחומי הרצליה; פרופ’ אמיר ירון, נגיד בנק ישראל; פרופ’ איגנסיו ויסקו, נגיד הבנק האיטלקי; מר שלמה דוברת, מייסד ושותף כללי, ויולה; יו”ר מכון אהרן למדיניות כלכלית; גב’ ענת לוין, לשעבר משנה למנכ”ל, חטיבת השקעות ופיננסים, כלל ביטוח; ד”ר משה ברקת, הממונה על רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון במשרד האוצר; מר דוד ברודט, יו”ר בנק לאומי; מר קרייג באומונט, IMF Mission Chief for Israel; מר אנדרס בורג, לשעבר שר האוצר של שבדיה; מר שאול מרידור, הממונה על התקציבים במשרד האוצר; גב’ יעל אנדורן, לשעבר מנכ”לית משרד האוצר; פרופ’ אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה; פרופ’ דני צידון, קרן ויולה; ועוד.

לצפייה בנאומים המלאים – לחצו כאן!

בדברי הפתיחה לכנס אמר פרופ’ רייכמן:

“מכון אהרן למדיניות כלכלית נקרא על שמו של אהרן דוברת, מבכירי היזמים במשק הישראלי. המכון הוקם בבינתחומי בשנת 2014 ביוזמתם של שלמה דוברת, בנו של אהרן ושל פרופ’ צבי אקשטיין, דיקן בית ספר טיומקין לכלכלה בבינתחומי. כפי שנאמר, מטרת המכון היא לחקור ולייצר ידע מבוסס מחקרי וניירות עבודה כדי לסייע למקבלי ההחלטות במדינת ישראל. אני מבקש לברך את פרופ’ אמיר ירון ולהודות לכולכם שהגעתם. אני מבקש להודות למשפחת גורניצקי ולתומכים האחרים במכון, ובמיוחד לשלמה דברת, שתורם לא רק את כספו אלא גם את זמנו וניסיונו ומהווה דוגמה יפה לשילוב בין יוזמה חופשית לאחריות חברתית. 

מסביב לשלל הנושאים שיעסוק בהם היום הכנס, לא ניתן להתעלם ממגמות חקיקתיות העלולות להשפיע על החברה, אבל במיוחד גם על הכלכלה. חייבים להדגיש מושגי יסוד – אין השקעות בשוק חופשי כאשר אין הגנה על הקניין ועל פירות ההשקעה. אין תחרות בשוק חופשי כאשר קיימת שחיתות שלטונית ובתמורת שוחד כזה או אחר. מוקצים משאבים לאומיים ומוטית רגולציה שלטונית. אין דרך אמתית למנוע תופעות כאלה אלא על ידי ביקורת שיפוטית על החלטות הממשל. לא ניתן להתעלם משחיתות. אני לא טוען שכל הממשל מושחת, אבל אין להתעלם משחיתות שלטונית שפשתה במקומותינו. לא אחזור על הרשימה של האנשים השונים שישבו ויושבים בבית סוהר במדינת ישראל, וכן על חקירות שמתנהלות נגד קבוצת אנשים. בנסיבות האלה, העברת חוק חסינות גורף ולא חסינות פונקציונלית של חברי כנסת היא גורם שמעודד שחיתות בצמרת. 

כל שיטה דמוקרטית מחייבת גם פיקוח על החקיקה, וזאת במקרים קיצוניים ובהתאם לעקרונות היסוד שעליהם מושתתת המדינה. בניגוד לרטוריקה הנשמעת לאחרונה, האומרת שחקיקת הכנסת היא זו שמבטאת את רצון העם ומחייבת את כל המוסדות ואת כולנו, אני מבקש להעיר שמקור החקיקה בישראל הוא בממשלה. הממשלה מכתיבה את החקיקה במדינה ולא הכנסת. בשיטה הקואליציונית שלנו, לא אחת קורה שמיעוט פרלמנטרי הוא זה שקובע את עמדות הממשלה. לכן, ביקורת חקיקתית במדינת ישראל חיונית לא רק כדי להגן על חירויות היסוד של המיעוט (שזה לא התייפייפות אלא חירויות יסוד שמגינות בין השאר על היזמות והכלכלה), אלא אצלנו ביקורת שיפוטית נחוצה כדי להגן על הרוב כנגד עוצמת המיעוט. 

המרכז הבינתחומי הוא למעשה אוניברסיטה עצמאית. הבינתחומי לא הוקם על ידי המדינה, אלא נוצר מתוקף חוק יסוד חופש העיסוק ואין אנו נהנים מתקציב ציבורי כלשהו. ניסיון החיים שלנו ב-25 השנים האחרונות לימד אותנו עד כמה אטומה עלולה להיות המערכת הביורוקרטית, על יועציה המשפטיים, כלפי יזמות חדשה אפילו אם מטרתi לשרת את טובת הציבור. אין ספק שנדרשת רפורמה בנושא, אבל אסור לערבב בין זה לבין ההגנה על עקרונות היסוד של השיטה שלנו. אנחנו שומעים בחשש כבד את ההצהרות על שינויים מרחיקי לכת במעמד הרשות השופטת במדינה. אנחנו דואגים וחוששים מהתדרדרות מתפיסות היסוד של מדינת ישראל. 

חוק הלאום, שבראשיתו בא להדגיש את היסודות הלאומיים של המדינה תוך תפישה של המשכיות לערכי הציונות (האמת היא שכל ההצעות והיוזמות של חוק היסוד כללו הפנייה לעקרונות היסוד של הכרזת העצמאות), שוּנה ברגע האחרון דרך עסקה פוליטית שהביאה למחיקת ההפניה להכרזת העצמאות והערכים התלויים בה, והפך את חוק הלאום לחוק של סמלים החסר את ליבת הערכים לה נשבענו אמונים במדינת ישראל.

כמוסד עצמאי אנחנו נאמנים לחירות האקדמית ובאופן מוצהר לציונות המקור, המבוטאות בין השאר בהכרזת העצמאות. לכן, אנחנו רואים זאת מחובתנו לקרוא לנוער להיות נאמנים לא רק להגנה הפיזית על המדינה אלא לקרוא להם להגנה על ערכי היסוד של מדינת ישראל. אני מאחל לכולכם כנס מוצלח”.

דוברת, מייסד ושותף כללי, ויולה, ויו”ר מכון אהרן, אמר: “בצד הישגיה הרבים, כלכלת ישראל עדיין מתאפיינת בפריון נמוך וברמת עוני גבוהה כאשר הגורמים המרכזיים לכך הם רמת השקעות נמוכה במגזר העיסקי, עול בירוקרטי, הון אנושי נמוך, תשתיות ציבוריות חסרות, רמת אוטומציה וחדשנות נמוכה בשוק המקומי ובמגזר הציבורי. אחד הממצאים החמורים שגילינו במחקר הינו הפער בין רמת ההכנסה לנפש במגזר היהודי לזו במגזר הערבי אשר עומדת על מחצית ממנו, וזאת בשל חוסרים משמעותיים בהשקעות במערכות החינוך בגילאים צעירים אשר גורמים לפערים משמעותיים בהון האנושי ומקשים על שילוב המגזר הערבי בכלכלה הישראלית.

איום נוסף שעמו מתמודדת ישראל, בדומה למדינות אחרות בעולם, הוא המהפכה הדרמטית בשוק העבודה בעקבות תהליכים הקשורים להחדרת בינה מלאכותית ואוטומציה. תהליכים אלו הם חוצי סקטורים ואינם רלוונטיים להיי טק בלבד. לכן, האסטרטגיה הכלכלית של ישראל אינה יכולה להיות מבוסס על ההיי טק כמשפר הפריון אלא חייבים להתבסס על השקעה דרמטית בפיתוח ההון האנושי בהתאם להמלצות ועדת תעסוקה 2030, השקעה נרחבת בדיגיטציה של המגזר הציבורי, הגברת ההשקעה בחינוך בחברה הערבית על מנת לשלבה בכלכלה, ייעול הבירוקרטיה והרגולציה לקידום עסקים וכן על תכנית לאומית לתשתיות ובעיקרם תכנית לרשת מטרו, שגם להם חלק משמעותי בשיפור הפריון בישראל”.

במושב הראשון, שעסק בשאלה “הכלכלה העולמית ויציבות פיננסית”, אמר פרופ’ אמיר ירון, נגיד בנק ישראל: “בנוגע לשאלה – האם ההתפתחויות  האחרונות בכלכלה העולמית מזכירות את אלו של 2008? התשובה היא: לא. ואף כי לראשונה מזה מספר שנים התחזיות הגלובליות מתעדכנות כלפי מטה, עצמת העדכונים מתונה בהרבה מאשר ערב המשבר העולמי. מנקודת מבט גלובלית, מרבית הסקטורים נראים פגיעים פחות מאשר היו ערב המשבר העולמי. באשר לישראל ניתן לומר כי המשק במצב טוב, ותחזית הצמיחה נראית כיום יציבה. למרות זאת, ישנן התפתחויות שעלינו לתת את תשומת הלב אליהן – בהזדמנויות קודמות הגדרתי אותן “עננים אפורים באופק” –  שבמידה ויחמירו הם עשויים גם להשפיע על ישראל. הלקחים העיקריים למדיניות מהמשבר העולמי הם שיש לנקוט מבעוד מועד בפעולות שיקטינו הסיכון להיווצרות משברים ואת עוצמת הפגיעה מהם. לקח חשוב נוסף הוא שבקרות המשבר, נדרשת תגובה מהירה ונרחבת של המדיניות המוניטרית תוך שימוש במגוון כלים, ונקיטת צעדים מהירים להחזרת היציבות.

בהמשך דבריו, סיפק הנגיד ירון היום הצצה ראשונה למבחני הקיצון החדשים שערך הפיקוח על הבנקים השנה ויפורסמו בקרוב: “נבחנה עמידות המערכת לתרחיש מקרו-כלכלי מקומי חמור כתוצאה מאירועים גיאו-פוליטיים. תוצאות המבחן מלמדות כי התרחיש ישפיע באופן משמעותי על המערכת הבנקאית, אך לא צפוי לסכן את יציבותה וחוסנה, למרות שבמהלכו יירשמו בחלק מהבנקים הפסדים. עוד מעידים מבחני הקיצון השנה כי הסיכון בתיק האשראי לדיור נמוך ביחס לשאר תיק האשראי הבנקאי”.

בסוף דבריו התייחס הנגיד לצעדים המומלצים לממשלה הבאה: “כיום, המשק במצב טוב, והירידה המתמשכת ביחס החוב לתוצר והאחריות הפיסקלית מספקות כריות בטחון לעת משבר. על מנת לשמר את הנכס האסטרטגי הזה, יהיה על הממשלה החדשה לבצע התאמות פיסקליות, וכדאי לבצע אותן כל עוד המצב טוב, היות שהן יהיו קשות יותר ליישום אם תחול הרעה בתנאים הכלכליים. ההתאמות הנדרשות הן תמהיל של התייעלות, צמצום הגידול בהוצאות והגדלת ההכנסות, תוך שההוצאות התומכות בצמיחה ובהגדלת הפריון תשמרנה”.

ענת לוין, לשעבר משנה למנכ”ל וראש חטיבת השקעות ופיננסים בכלל ביטוח, התייחסה ליציבות הפיננסית והכלכלית בישראל על רקע תמונת המצב של הכלכלה העולמית: “עשור אחרי המשבר הכלכלי אנחנו רואים עולם שהוא לא בהכרח יציב יותר מבחינה כלכלית. מחירי הנכסים עולים בעקבות סביבת הריבית הנמוכה והתרומה של גורמים אלו לצמיחה הגלובלית מוטלת בספק. המיקוד ביציבות הכלכלות תוך מיתון חוב של מדינות והעלאת דרישות ההון, יכול והובילו להקטנת התחרות ולפגיעה באותה צמיחה, לאו דווקא רק בתחום הפיננסי, אם כי בקרב מונופולים טכנולוגיים שאינם מחויבים בהכרח לתחרות. בסופו של יום מדובר בפגיעה כפולה בצרכנים ובציבור החוסכים שנלכדים בין תמורה נמוכה על אג”חים ומכשירי השקעה וחיסכון אחרים לבין אוליגופולים פחות תחרותיים. אם מסתכלים על ישראל, הרי שהיא אי של יציבות וצמיחה אנחנו רואים בשנים האחרונות התערבות של בנק ישראל בשוק המט”ח, יעילות ההתערבות הזו לא נבחנה עדיין. בנק ישראל מסמן כיעד את הצורך באיגו”ח ובשווקי ריפו מתקדמים לפיתוח וייצוב השווקים הפיננסיים בישראל, זו חשיבה נכונה ומרעננת אך אני סבורה מנגד שיש ללמוד את השיעור ממשבר 2008 מהתפתחות ממונפת מדי של העברות סיכון בסיסיות כאלו”.

מעבר לכך התייחסה לוין להטמעת מכשירים פיננסיים חדשים של כלכלה שיתופית, “כל המכשירים החדשים של כלכלה לכאורה שיתופית, תפסו תאוצה לאחר המשבר הגדול של 2008. לצד התופעות בשוק העבודה (Gig Economy), אנחנו צריכים לשאול עצמנו אם פוטנציאל הנזק של משבר אשראי שינבע ממיתון לא עולה על רקע הצפה של מודלים דוגמת P2P ונגזרות טכנולוגיות נוספות מעולם האשראי שאיננו יודעים כיצד ישרדו משבר כזה”.

קרייג באומונט, ראש משלחת קרן המטבע הבינלאומית לישראל, אמר: “המלצתנו היא שהשקל צריך להמשיך להיות גמיש בקו ההגנה הראשון בפני הזעזועים העולמיים. אנחנו גם תומכים בצעדים שננקטים להגברת התחרותיות במגזר הפיננסי – הם מקדמים יעילות, ומביאים את השירותים הפיננסי גם לכאלו שלא היתה להם גישה עד כה. אנחנו חושבים שזה חשוב לאור הסיכון, אך חשוב שתהיה רגולציה שווה לכל הגופים ומיושמת באופן הוגן לכולם. בנוגע לוועדת כבל, צריך להיות איזון בין המידע שמגיע לכנסת בכדי שתוכל לפקח ביעילות לבין מידע שלאו דווקא צריך להיות משותף לציבור בכדי שהרגולטורים יהיו עצמאיים מלחצים פוליטיים”.

חדווה בר, המפקחת על הבנקים, אמרה: “יש פה שינוי מאוד גדול בשוק, ויותר שחקנים חוץ בנקאיים שנותנים אשראי. יש כבר 15 גופים חוץ בנקאיים שנותנים אשראי שנרשמו למאגר המידע החדש בכדי לתת מידע ולקבל מידע. המאגר יוריד חסמים. הוועדה ליציבות פיננסית התכנסה בפעם הראשונה ונראה לי שזה ייתן ראייה הוליסטית וסיוע בניהול הסיכונים. אנו עובדים על כתיבת הוראה משותפת לכלל גופי האשראי בכדי שיהיו עקרונות פיקוח דומים. זה עתיד לצמצם את הארביטראז'”.

בחלק הראשון של המושב השני, ראשון, שעסק בשאלה “השקעות ומנועי צמיחה – מאקרו”, אמר שאול מרידור, הממונה על התקציבים במשרד האוצר: “אנחנו בסה”כ במצב כלכלי טוב, יש צמיחה, שוק העבודה בתעסוקה מלאה. מצד שני, אנחנו עובדים הרבה יותר שעות אבל הפריון יותר נמוך. אנחנו לקראת שנה מאתגרת, נעשה בה מהלכים להפחתת הגרעון,  אך השנה החשובה באמת היא 2020, עם תקציב חדש. ההתכנסות של תקציב 2020 תהיה גם בצד ההכנסות וגם בצד ההוצאות. נציע לממשלה החדשה סט של הצעות – הכל צריך להיעשות בתוך מסגרת פיסקלית מאוד אחראית. זה בייחוד נכון בנוגע ליחס החוב-תוצר, אנחנו בכיוון לא טוב של עלייה, וצריך להחזיר אותו לאזור ה-60%, שם אנחנו רוצים להיות.” 

בעיקר דבריו, התייחס מרידור לבעיית התשתיות התחבורתיות: “אין אלא להשקיע בפריון וצמיחה. מבחינת התשתיות – המלאי של השנים ישראל מאוד נמוך ביחס לעולם. המשמעות היא גודש בתחבורה. אי אפשר לפתור את הבעיה בעוד כבישים או עוד רכבים. גידול האוכלוסייה בישראל לא דומה לשום דבר אחר בעולם המערבי. האזור הכי גדוש הוא מטרופולין תל אביב. זה מטרופולין שיהיה בקרוב 8 או 10 מיליון איש, ולכן חייב מטרו.

לא השקענו מספיק בתחבורה ציבורית במשך השנים, וצריך להתחיל לסגור את הפער. זה בא לידי ביטוי בכל מיני מדדים – בישראל מעט מאוד אנשים מוכנים לקחת תחבורה ציבורית בדרך לעבודה:  בעוד הממוצע באירופה הוא 40%, אנחנו לא יכולים להיות במצב בו בתל אביב רק 11% רוצים להשתמש בתחבורה ציבורית. אנחנו משקיעים פחות מבעולם, ובאופן לא מפתיע רואים פחות תוצאות. ההערכות שלנו הן שהעלות המשקית של המצב התחבורתי בשנה היא כיום 40 מיליארד ₪, וזה עתיד להאמיר ל-70 מיליארד שח בשנה. העלות הזו מגיעה בעיקר מאובדן הזמן שלנו בכבישים. 

לכן חייבים לפתח הסעת המונים טובה. קו רכבת אחד בירושלים או בתל אביב הוא לא הסעת המונים. הוא יוכל להיות חלק בעתיד ממערכת גדולה יותר, אך מה שנעשה כיום לא מספיק. מצד הביקושים, אנחנו חייבים להעביר אנשים לתחבורה ציבורית ולנסיעה משותפת “.

בהמשך דבריו, אמר מרידור כי בכדי להקים מטרו באופן מוצלח צריך מסגרת חוקית ייעודית:  “צריך כמעט להפוך על הראש את המסגרת החוקית, ולתת למטרו קו מעבר רגולטורי ירוק.  גם העולם עושה את זה, וזה קרה גם בכביש 6 בזעיר אנפין. הדבר השני הנדרש הוא חבילת מימון. הכסף לא יבוא רק מתקציב המדינה, אלא גם מהרשויות המקומיות ושאר הנהנים מהתשתיות. 

התכניות התחבורתיות כוללות גם מטרו, גם רכבת קלה, וגם הרחבת הרכבת הכבדה. אנחנו מעריכים את עלות המטרו בלבד בכ-150 מיליארד שקלים, אולם במקביל, אפילו בשנים הראשונות, אנחנו מדברים על תועלת שנתית של כ-16 מיליארד ₪ והכפלת קיבולת כניסת המועסקים למטרופולין ת”א. 

בתחבורה נצטרך לעשות סדר עדיפויות. נעשה מערכת הסעת המונים במקום כבישים, יהיה פה תעדוף. חייבים למקד מאמצים – משרד רה”מ האוצר והתחבורה, זה “הפרויקט”. אם רוצים שזה יקרה בזמנים שיאפשרו לזה להשפיע ב-2030 עד 2040 חייבים לייצר חקיקה בקרוב שתיתן לכך מסלול ירוק”.

פרופ’ צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית ודיקן בית הספר טיומקין לכלכלה בבינתחומי הרצליה הציג את המלצות מכון אהרן לאסטרטגיה הכלכלית להשקעות במשק: “הפער בתוצר לנפש בין ישראל למדינות מתקדמות עם מאפיינים דומים עומד ב-40 השנים האחרונות באופן יציב על 30%. אנחנו צופים כי ללא רפורמות תומכות פריון הפער הזה יגדל לשיעור של 35% ב-2030. הגורמים לפער מגוונים והמכנה המשותף לכולם הוא שהם נקבעים ע”י מדיניות המגזר הציבורי.

 בהמשך דבריו הציג אקשטיין את הרפורמות תומכות הפריון הנדרשות על מנת למנוע את הגדלת הפער של ישראל ממדינות מתקדמות אחרות ואף לצמצמו. “חדשנות ויעילות  המגזר הציבורי חיוניים לקידום המשק אבל המצב כיום הוא כזה שאומת הסטארט-אפ אחרונה בהשקעות בדיגיטציה. רמת הון הדיגיטציה (ICT- Integrated Communication Technologies) לנפש במגזר הציבורי בישראל עומדת על 42% בלבד מהרמה הממוצעת במדינות המתקדמות. רמה נמוכה מאוד שנמצאת בשלישיה האחרונה של מדינות ה-OECD. מנגד, אנחנו רואים במדינות המובילות בתחום שההשקעה הממשלתית בדיגיטציה גרמה לקידום דיגיטציה בכלל המשק וכי התרומה של כל שקל שולי שמושקע בתחום היא גבוהה מאוד. השקעה כספית וחיבור של מגזר ההיי-טק למגזר הציבורי במטרה לסייע לו להפוך לחדשני ויעיל הם צעד ראשון במניעת ההידרדרות ברמת התוצר לנפש בישראל, ביחס למדינות מתקדמות.”

 בהמשך דבריו התייחס אקשטיין לפעולות הנדרשות כדי לקדם את ישראל במדדי Doing Business המשפיעים בסופו של דבר אף הם על הפריון במשק, לרבות החלה של מדידת עלויות ביורוקרטיה וקביעת יעדים להפחתת עלות הביורוקרטיה. אקשטיין גם העמיק בתכנית להקמת מטרו במרכז הארץ עד 2040, “כדי לסגור את פער ההון הציבורי מהמדינות המפותחות אנו נדרשים להעלות את ההשקעה השנתית ל-3.5% מהתוצר. העלות המוערכת של מטרו בגוש דן עומדת על 150 מיליארד ₪. אנו מציעים להקים חברה ממשלתית שתהיה אחראית לפרויקט כולו, לממן את הפרויקט בתמהיל של מיסוי שיושג כתוצאה מהגדלת הפעילות הכלכלית ועליית ערך הקרקעות, מכירת קרקעות שיוקצו חברה הממשלתית בסביבת התחנות למסחר, תעסוקה ומגורים ותקציב הממשלה ו-PPP.  מימון זה לא מעוות כלכלית ופגיעתו ביחס חוב-תוצר היא מינימלית”.

 בסוף דבריו התייחס אקשטיין לצורך ברפורמה במערכת ההכשרה המקצועית והטכנולוגית כאמצעי לקידום החציון התחתון של המועסקים ובקידום ענפי המסחר והשירותים, בהמשך וועדה שהוקמה בנושא.” במדינות מתקדמות המסחר והשירותים מהווים ענפים מובילים בקידום תחרותיות וחדשנות. היעד הוא שהם יהוו מנוע צמיחה משמעותי גם בישראל”.

פרופסור אבי שמחון, יו״ר המועצה הלאומית לכלכלה, אמר: ״כלכלת ישראל היא פרדוקס, מצד אחד יש לנו את הכלכלה הכי מתוחכמת בעולם, אבל מצד שני מבחינת התוצר לנפש אנחנו מדשדשים אחרי מרבית מדינות מערב אירופה. המשמעות היא שמדינת ישראל לא ממצה את הפוטנציאל הכלכלי שלה.

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שבאמצעות מדיניות המט״ח שננקטה בעבר, חנקנו את המשק במו ידינו; סבסדנו את התעשייה על חשבון הצרכנים מפני שחשבנו שזה טוב לכלכלה. בפועל פגענו גם בתעשייה וגם בצרכנים.״

יעל אנדורן, לשעבר מנכ”לית משרד האוצר, אמרה: “יש פה השקעה מאוד גדולה לפרויקטים, וגם חברות גלובליות שרוצות להגיע לישראל. אך יש חסמים גם לתחום הזה – אנחנו לא נהנים מהתחרות הגלובלית על הפרויקטים המקומיים: לא רואים פרויקטים במחיר נמוך ומהירות גבוהה, כדי שנוכל לנצל את עודף ההשקעות בעולם”.

Subscribe to our Newsletter

Click edit button to change this text. Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Ut elit tellus, luctus nec ullamcorper mattis, pulvinar dapibus leo.

Share this post with your friends

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

Leave a Reply

×
×

Cart